חדשות ופעילויות

כבר כמעט שנה ש Noa Yeshar El ואני מנהלות את סניף העוגן למשפחות המילואים בגבעתיים.
כמעט שנה שמתנדבים מטיילים עם כלבים, מקפלים כביסה, עוזרים עם הילדים, מבשלים אוכל חם לשבת למשפחות המילואים של העיר ועוד.
הסוף לא נראה באופק. אבל אנחנו מגוייסות ומגייסות....
אז אם אתם רוצים לעשות משהו שבאמת משפיע בימים האלו תרשמו לעוגן.
https://forms.monday.com/.../1d994380e8d01139f19a392515bc...
ואם את או אתה בני זוג של מילואימניקים וזקוקים לעזרה, אז תרשמו גם והארגון באזורכם יצור איתכם קשר.
https://forms.monday.com/.../07d3c74303f4438efbffdd135d66...
הלוואי שכבר לא נצטרך את העוגן בשנה הבאה
ושיחזרו כבר החטופים. כולם!!!
חג שמח ושנה טובה יותר!!!

אנחנו מתרגשים לחלוק אתכם ערב מדהים ומעצים שהתקיים בשבוע שעבר במעיליא שבגליל המערבי בשיתוף קק"ל, עמותת כרם אל והעוגן למשפחות המילואים. 150 נשות מילואימניקים מהישובים הדרוזים שבקו העימות הגיעו לאירוע שכולו בשבילן! הנשים הגיעו מחורפיש, כסרא סמיע ובית ג'ן שהבעלים של חלקן חזרו מסבב מילואים לא מכבר, ואצל חלקן הבעלים עדיין נמצאים באחת מהחזיתות באמצע סבב מילואים.
בערב המרגש הזה נהנו הנשים מהרצאה מדהימה של ליאור שני, מופע סטנדאפ מיוחד ונשי של האמנית שושנה בנדבה, ארוחת ערב מפנקת ושי כיפי לקחת הבייתה. הערב היה מדהים! כל כך הרבה עוצמה של נשים חזקות ומעוררות השראה במקום אחד!

העוגן שינה אותי, הפך אותי לאישה אחרת.
עסוקה, מעורבת, מתמידה, לא מוותרת, לא מתייאשת, מתקתקת, ומחוברת לעיר שאני גרה בה. אני עדיין לא מעיזה לומר "העיר שלי"
אני מודה שליבי נחמץ שכל זה קרה בגלל אסון גדול של רבים וטובות. וגם קשה לי לומר שהייתי מוותרת על כל הטוב הזה, המחיר גבוה מדי. הייתי מוותרת. באמת הייתי מוותרת
דברים שאני עושה:
מתכללת אירוע שמעורבות בו מעל 600 משפחות ו- 250 מתנדבות ומתנדבים
מחברת בין אנשים ובעיקר נשים, יוזמת, מפיקה, מעודדת, מכילה, נותנת מקום לנשים לשפוך את הלב ולקטר, מקשיבה לבכי, ולייאוש, מתפללת, רותמת ארגונים גדולים, מספרת לכל מי שמוכן לשמוע על האתגרים של המשפחות המגוייסות, מגייסת כסף, ומייצרת מרחבים מכילים ותומכים.
הכי אני אוהבת פגישות פנים אל פנים עם הנשים המדהימות האלה, שבמובן הכי מילולי מחזיקות את בטחון המדינה על הכתפיים שלהן. הכי אני אוהבת חיבוקים ואת הקשר האישי, ששולחים לי תמונות של אולטרסאונד לווצאפ. אני בת מזל בעולם הזה, נמצאת במקום ובזמן שהכי מתאימים לי.
הלוואי והיה לי יותר זמן
גיבורות

"לא לפנות אלי, לא לדבר אליי"
מי היה מאמין שנמצא קשר בין נסרין קדרי לאולב האוגה, משורר נורווגי שנפטר כבר ב-1994?
במפגש שלנו במרחב הכתיבה "מילים במילואים" שהתקיים השבוע, זה קרה לנו, ומצאנו קשר קרוב, כמעט מתבקש...
היו לנו תרגילי כתיבה, וכתיבה אינטואיטיבית וטקסטים שקראנו ומילים שנכתבו.
פגשנו את עצמנו, ואת האחרות מפגש עמוק ומקרב
וכרגיל היו גם צחוק גם בכי, כי איך אפשר בלי.
אני כל כך שמחה שהצלחתי ליצור עבורן מרחב שהן באמת מביאות את עצמן. כמו שהן. פשוט ואמיתי.
וזכיתי והצטרפו אלינו הפעם 4 נשים חדשות, והיו כמובן גם הוותיקות שחוזרות ובאות, פעם אחר פעם (זה כבר היה המפגש הרביעי שלנו)
ותמיד השאלה שלהן בסיום: מתי המפגש הבא?
וכשמישהי מהן אומרת לי ש"הלוואי והייתי באה קודם" – מה צריך יותר, תגידו לי ...?
#מילים_במילואים
מרחב כתיבה למרווח נשימה
לנשים ממשפחות מגוייסות
בשיתוף פעולה וגב רחב ומפנק של העוגן למשפחות המילואים והספרייה המרכזית רחובות שנותנת לנו אכסנייה מכובדת ויפה.

הגעתי להתנדבות עבור העוגן די במקרה, דרך הודעה בקבוצת וואטסאפ שכונתית שחיפשה דוגווקר לטיולי ערב לכלב בשכונה שלי.
התנדבתי בהיסוס כי עד אז הייתי הולכת למיטה בערך בשבע וחצי בערב- שילוב של שעון חורף ודיכדוך מלחמה, פחדתי להתחייב.
באותו ערב הוצאתי את צ'יפ בפעם הראשונה ויצאתי מהחוויה השקטה והרגועה בהיי רציני.
כל כך נהנתי לעזור שחיפשתי ומצאתי עוד משפחה עם כלב שאוכל להוציא. אני פותחת את היום עם טז הצעיר והאנרגטי וסוגרת אותו עם צ׳יפ הבוגר והרגוע; שני כלבים מתוקים, יפים וחכמים עם טמפרמנטים הפוכים.
מה אני כל כך אוהבת בהתנדבות הזו?
- כמובן שלעזור לבנות זוג של מילואימניקים שעסוקות בטיפול בפעוט ולשחרר אותן ממטלה אחת ביום. הן מקפידות להודות לי ואני מקפידה לומר להן שאני נהנת ממש.
- לטייל עם כלב מתוק, לזכות בקלות באהבתו ובאמונו. לפעמים אף לקבל עליו מחמאות כאילו הייתי אימו.
- לנקות את הראש בטיול בוקר או ערב- זו תרפיה אמיתית, במיוחד בימים אלה. - להכנס למיטה בשעה שמתאימה יותר לגילי.
אני מרגישה אסירת תודה וממליצה מאד על התנדבות כזאת, אבל תשאירו לי את צ'יפ וטז

נירית יקרה, אחרי יום מאוד מורכב ומציף אירועים (רכב שלא הניע, החלפת מצבר, אזעקה שהריצה אותי לפנות פעוטות למרחב המוגן, בינהן גם בתי) ועוד שלל אירועים ודאגות..
אני רוצה להודות לך וליעל, ולשלומית המהממת שדואגת לי כבר זמן מה, על כל הדאגה וההירתמות, כל דבר קטן כל כך עוזר, גם להתקלח בנחת בידיעה שהילדים באחריות מבוגר אחר..
יעל השגיחה ודאגה לילדים בזמן ארוחת ערב והמקלחות, קראה להם סיפור בזמן שהתקלחתי ועזרה לי "לאסוף את היום", תרתי משמע. גם את הצעצועים.
בדיוק בזמן לארוחת ערב, הגיעה הבת של שלומית עם המנה האהובה על בני רועי, ניוקי שמנת פטריות והוא טרף את זה בהנאה גדולה.
(אני אסיים את השאריות אחר כך :).
זה מדהים ומוערך, וגם כשנדמה ש"השגרה" חוזרת, עדיין החצי השני שלי לא מתפקד כאן איתי, הראש שלי מודאג ומוצף, והמחשבות כמו במרתון.
כל עזרה נחשבת. כל עזרה- באמת באמת עוזרת ומקלה.

לעוגן למשפחות המילואים- תודה רבה! על הפעילות שלכם לחיזוק העורף. על העוגן שאתם מעניקים לנו בתקופה שבה גלי החיים שוטפים אותנו, במציאות שבה הטלטלה והסערות הן חלק משגרת ההפלגה שלנו ולא תמיד אנחנו רואים באופק את חוף המבטחים. העוגן אינו רק מטאפורה, זו באמת ההזדמנות בשבילנו להיעזר, לקבל תמיכה, לאסוף את הכוחות כדי להמשיך המשימות המשפחתיות שלנו ולהשתתף במאמץ של המשימות הלאומיות. נמשיך ונתחזק. תודה על תשומת הלב שלכם, זה נותן לנו אנרגיה מחודשת, נהננו לקבל את הפינוק ב”הולי בייגל”, לפגוש חברות ולהתאוורר ביחד בשיחה וארוחה טובה. תודה רבה! בערכה רבה